היום נתמקד בלְרַצּוֹת!
הידעתם שרִצּוּי מוגדר היום כאחת מארבע התגובות האוטומטיות למצב סכנה.
אתם בטח מכירים את שלוש התגובות האחרות שמוגדרות כ FFF
Fight – הילחם
Flight – ברח
Freeze – קפא
לזה הוסיפו את Fawn – לרצות
לְרַצּוֹת אחרים פירושו לעשות את מה שהם רוצים במקום את מה שאנחנו רוצים.
במובן מסוים זה לוותר על עצמנו.
אנחנו מחפשים את האישור שאנחנו טובים.
אנחנו מחפשים שיאהבו אותנו.
נוצרה לנו מגיל צעיר המשוואה:
להיות טוב = לוותר על מה שאני רוצה/צריך.
סימנים לרִצּוּי:
– לא אומרים לא
– עושים מה שמקובל
– שומרים בבטן
– ״נחמדים״ כל הזמן
אנחנו מפחדים שאם נעמוד על שלנו לא יאהבו אותנו יותר, או יגידו שאנחנו רעים או אגואיסטים.
3 שלבים לשחרור מרִצּוּי:
1. לענות ״תן לי לחשוב על זה" (במקום לומר מיד "כן").
2. זיהוי המחשבה + רגש הכואב.
3. להיות עם הרגש עד שיחלוף.
חשוב שנעשה את ההבחנה בין לְרַצּוֹת לבין להתחשב:
לְרַצּוֹת אחרים
מרגיש קורבן – מוותר על סדרי העדיפויות שלי. לא עושה באמת בשביל האחר, אלא רק כדי שלא יגידו שאני לא בסדר.
לבין
להתחשב
מרגיש טוב
עושה מתוך בחירה ואינטרס אישי גם אם לא בא לי.
משימה לאחר הצפייה בסרטון
זהו את הסיטואציות בחייכם שאתם מרצים והתחילו להתאמן על שלושת שלבי השחרור.
2 Responses
לגמרי מרגיש את זה הכי חזק מול המנהלים שלי ומפחד להגיד לא פן לא יאהבו אותי או שזה יגרום להם להעריך אותי פחות או לרצית בטובתי פחות, יש הרגשה לא נעימה בבטן ולרוב אני נכנע להרגשה ונמנע תמיד מקונפליקט או ממצב של אכזבת הצד השני או הרגזתו. גם מול אשתי אני הרבה פעמים נמנע מלהגיד שעל ליבי מפני שאני מפחד שהיא תיעלב, תכעס או תיגרר לריב איתי שיימשך כמה זמן ויצור הרגשה לא נעימה בבית שגם הילדים ירגישו בו אז אני נוטה להיכנע לזה וזה גורם לי להתרחק ממנה ולשמור לה טינה על זה שויתרתי על הרצון שלי כדי למלא את הרצון שלה וזה גם בסופו של דבר יוצא בצורה אחרת. מול שיחות עם אנשים רנדומליים גם קשה לי לפעמים לעצור את הרצף שלהם אם אני צריך ללכת או שאני כבר משתעמם ממה שיש להם להגיד אז אני מפרש את זה כלא מנומס ומכריח את עצמי להמשיך להיות באותה סיטואציה וזה גורם לי להרגיש קצת "פראייר" בסוף…
היי דיויד,
תודה על השיתוף.
זו הדרך להתחיל להשתחרר מזה.
הזיהוי הראשוני ולחאר מכן להתחיל להרגיש את התחושות האלו בלי להיבהל מהן.
בהצלחה