מה בדיוק מניע אותנו לקום בבוקר, לצאת מהמיטה ולעשות משהו בכלל? למה לא להמשיך לישון או להתבטל?
התשובה המיידית היא שאנחנו חייבים לפעול כדי לשרוד, וזו אכן המוטיבציה הבסיסית שלנו כבני אדם – הישרדות.
הרצון לשרוד מפעיל את הרגש העיקרי שהוא פחד.
הפחד מייצר מוטיבציה לזוז כל הזמן כדי להימנע מסכנות.
אז מה היה לנו:
רצון לשרוד ==> מעורר פחד ==> מניע לפעולה ==> מייצר תפקוד מתוך מתח ולחץ
אפשר לומר שהפחד הוא הדלק הריגשי שממלא את הנפש שלנו כדי שנפעל.
רק שכמו דלק מאובנים (בנזין וסולר) הוא מזיק לאורך זמן ומזהם את המערכת הנפשית שלנו.
מרגע שנחשפתי לעולם ההתפתחות האישית ולידע העמוק על מבנה הנפש האנושית, למדתי עד כמה הפחד מניע אותנו ואותי במיוחד.
יש אנשים שמפחדים להישאר לבד, יש אנשים שמפחדים שלא יאהבו אותם, יש אנשים שמפחדים להיכשל.
אותי הניע הפחד להישאר חסר כל, כמו שהייתי בילדות שלי. ניסיתי להתפרנס ולהצליח כלכלית מתוך פחד ממחסור.
ואכן ככל שהזמן חלף, הגדלתי את ההכנסות שלי אבל לא הפסקתי לפחד כי הפחד הוא כמו צל.
לאן שלא הלכתי הוא הלך אחריי.
הדבר היחיד שמעלים את הצל הוא האור.
אור המוּדָעוּת שחושף את מה שבצל.
ברגע שהפכתי מודע לזה שפחד מנהל אותי, חיפשתי למלא את חיי בדלק אחר. נקי יותר.
מאחר שנחשפתי לאנשים מודעים, שחיים חיים נפלאים, התמלאתי ברגשות חדשים של התלהבות, התרגשות, שמחה ואהבה.
ככל שהייתי יותר בקרבתם, מצאתי שאני מתמלא מוטיבציה, וברגע שאני מתרחק מהם, אני שוב מתמלא בפחדים, שמשתקים אותי ומעציבים אותי.
ככה גיליתי את כוחה של השראה.
השראה היא הדלק הטוב. דלק בר קיימא שאינו מזיק לנו ולסביבה.
לקבל השראה פירושו להתמלא התרגשות, התלהבות ומוטיבציה מנוכחותו של אדם אחר ומהדוגמה האישית שהוא מביא.
וכמו עם כל דלק, גם השראה נגמרת אחרי זמן מה.
אז למדתי לייצר לי תחנות דלק של השראה.
ככל שהשנים חלפו, הקפתי את עצמי באנשים אהובים ויקרים שממלאים בי השראה, ספרים וסרטים על אנשים גדולים, וגם למדתי בעצמי לעורר באחרים השראה.
היכולת הזו (לעורר השראה באחרים) הפכה להיות אחד הכוחות התקשורתיים החזקים שלי, אשר הביאו לי את ההצלחה שהשגתי עם השנים.
