הנחת היסוד שאנחנו ישות חברתית וכמעט כל דבר שנרצה לעצמנו בחיים קשור למערכות יחסים.
על מנת לשמור על יחסים טובים, צריך להפסיק יחסים רעים.
יחסים עם אנשים אחרים מתדרדים כאשר הם ״מעצבנים אותנו״, לכן חשוב שנבין למה אנשים מעצבנים אותנו?
דיברנו על חוק המראה – אנחנו רואים את עצמנו דרך אנשים אחרים.
בהתנהגות שלהם הם משקפים לנו אותנו, את התכונות שאנו אוהבים יותר ואת אלו שפחות.
כשאנחנו אוהבים את עצמנו אז קל לנו לאהוב את האחר, כשאנחנו ביקורתיים כלפי עצמנו אנחנו נשליך זאת על אחרים.
העצבים על האחר מציגים תכונה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו
כשאנחנו פוגשים אדם המעצבן אותנו, חשוב שנשאל את עצמנו: איפה גם אני מתנהג ככה?
חלק מזה שאנחנו אנושיים אומר שיש בנו תכונות טובות ורעות.
אין טוב בלי רע – לא נוכל לזהות מה הטוב אם לא נראה את הרע.
להיות אנושי אומר – יש בי הכל!
ההכרה של זה משחררת אותנו מעצבים, כי כשאנחנו מבינים את זה אנחנו יכולים לראות שגם באחר יש פרצופים רבים והוא גם אנושי.
דבר היכול להקל לנו ולייצר הפרדה בין ההתנהגות לבנאדם.
משימה לאחר הצפייה בסרטון
שימו לב מה מעצבן/מקפיץ אתכם בהתנהגות של אנשים סביבכם.
חפשו איפה קיימת התכונה הזו אצלכם.
2 Responses
יחסי העבודה שלי במקום בו אני עוזבת כעת היו מעורבים. עם חלקם כהרגלי יוצאים מהכלל וחלקם מועדים לפורענות כל הזמן. בזכות חברתיכאן בסדנא, סיגל הגעתי לתובנה לראות במראה מה היה היחס בבית כלפי התכונות הללו:ף למשל: קביעת דעה מוקדמת על אדם (למשך לפי עדה וחיצוניות) זו תכונה שראיתי אצל שותפתי לחדר וניסיתי כל הזמן להבין למה היא לא מתיחסת אלי בחברות כמו לארחים ומבקרת אותי ומוכיחה אותי על אותם דברים שגם כשהוכחתי לה שטועה ולפעמי התנצלה חזרה להתיחס לפי הסטיגמה שיצרה עלי .
איזו הרגשה משחררת . וגם עם עובדת נוספת ייקית שנצמדת לכל דבר בזמן שלו !(בניגוד לזרימה שלי ולספנטניות ונטייה לדחות =התכונה שלה מראה שהיתה בבית וכנראה אני עדין מורדת בה כי היא חסרה לי !!!
היום נלחץ לי כפתור כשבעלי חזר הביתה בסוף היום, הכין לעצמו פרוסה עם משהו והלך להתיישב בכורסא שלו עם הפלאפון שלו מבלי לשאול אותי אם אני רעבה או אם אני רוצה גם כזה….. מה שהקפיץ לי בסיטואציה היה שהוא לא שאל אותי אם גם אני אולי רוצה פרוסה עם משהו, כי כשאני מכינה משהו לאכול או לשתות, אני תמיד שואלת אותו אם גם הוא אולי רוצה כזה שאכין לו…
השיפוט שעלה בי היה "הוא דואג רק לעצמו" וגם "הוא לא מתחשב בי, אני אויר בשבילו, הוא לא רואה אותי"….
ואז שאלתי את עצמי "איפה גם אני דואגת רק לעצמי?" וכמובן שנזכרתי שישנן פעמים שבהן גם אני דואגת רק לעצמי, וגם בדקתי איפה "אני לא רואה אותי, איפה לא ראו אותי כשהייתי קטנה…..ונזכרתי בפצע /צלקת שיש לי מילדותי כשבאמת לא ראו אותי והרגשתי מאוד בודדה. ובעלי באמת בכלל לא אשם בכאב הרגשי הישן הזה שיש לי. כך שהבדיקה הזו הצליחה לגרום לפיוז שקפץ לי לחזור למקומו ולהירגע מבלי שעשיתי מזה ענין. והכנתי לי משהו לאכול מבלי להציע גם לו…. סתם כדי לא להיות בצד של הריצוי…