בעבר חלק מהריבים הכי גדולים עם בן הזוג שלי היו סביב זה שהוא היה משאיר סוכר מפוזר על השיש כל פעם כשהכין קפה. הבוקר שלי היה מתחיל בעצבים.
תחושה איומה בכל הגוף שהוא מזלזל בי. שלא מעניין אותו שזה מפריע לי. שהוא מתעלם ממה שחשוב לי (ניקיון), שהוא חושב שאני העוזרת – ישאיר כמו שבא לו ומישהו כבר ינקה. עוד ועוד מחשבות קורבניות על כמה זה מכוון נגדי – שיכולות היו להוביל אפילו לשבוע של קצר ביננו, כי כל השבוע הייתי מוצאת "עדויות" נוספות שיצדיקו את ההרגשה שלי.
בזכות סדנת "צרור המפתחות" הבנתי שהעולם לא נגדי, ובטח לא בן הזוג שלי. למדתי שהוא זה פשוט הוא. וככה בדיוק אני אוהבת אותו.
למדתי לזהות הסיפורים שניהלו את חיי, מאיפה הם מגיעים ואיך לשנות אותם. למדתי שזה ממש לא קשור לסוכר, זה הרבה מעבר, והבסיס של זה נמצא בביטחון ובהערכה העצמית שלי – שבזכות הסדנה למדתי להעלות בחזרה.
היום, כשאני מתעוררת למראה של סוכר על השיש – אני לוקחת סמרטוט, מנגבת, מכינה לי קפה ומתחילה את היום בשלוות נפש.
