מה שבוע אני פשוט מתהלך בעולם עם חיוך.
משהו הרבה יותר קל ורגוע.
פתאום יש פחות "מאבק" מול העולם. וזה כיף!
והחלק הכי כיף מבחינתי זה הבן שלי, (בן 1.4) שהוא פשוט מראה בשבילי להכל.
וזכרכו אני שם לב הרבה יותר לדיבור ולשיח שלי.
מה שיצר אצלי רצון לשנות גם לילד שלי (שאמנם הוא תינוק) את התפיסה כבר מעכשיו.
לכן כל בוקר כשהולכים לגן אני אומר לו שהוא נפלא ונהדר והוא לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד!
ואני תאמין שזה משפיע עליו והוא מבין. כי מגיע גם לו להתחלק בעולם עם חיוך 😊
