כל אחד והגרסאות שלו:

אני לא שווה

לא מגיע לי

משהו דפוק אצלי 

רק כאשר אני … אז….

אני לא כמו כולם אז משהו אצלי לא בסדר.

 

אני לא חשוב 

לא רואים אותי

לא סופרים אותי

אני אפס 

אני לא מסוגל/ת

אני לא יכול/ה

 

הפעם אני רוצה להתמקד בדפוס התנהגות נפוץ ומאוד מזיק – הנטייה לרצות אנשים אחרים.

 

ריצוי פירושו לוותר על הרצונות והצרכים שלי על מנת לספק את הרצונות והצרכים של אנשים אחרים.

 

ראשית, חשוב להבחין בין התחשבות באחר לריצוי.

כאשר אני מתחשב באחר, אני לוקח בחשבון את הרצונות של שני הצדדים ומקבל החלטה מיטבית לשנינו תחת מבחן הערכים והמטרות שלי.

 

למשל, אם אשתי ענבל, רוצה שנלך לאירוע שממש לא בא לי עליו ויש לי מחויבות קודמת, אני אקח בחשבון את החשיבות של מימוש ההתחייבות הקודמת ביחד עם המחויבות שלי לרווחה ושמחתה של אשתי.

לכן אם אגיע למסקנה שחשוב יותר ללכת לאירוע עם ענבל – אעשה זאת באנרגיה גבוהה.

במידה ואחליט שאני לא הולך עם ענבל לאירוע – אהיה בתקשורת איתה כדי שגם היא תצא מרוצה מההחלטה.

בכל אחת מהאפשרויות שאבחר, אני אהיה זה שלוקח אחריות מלאה על הבחירה שלי ובשום מצב לא אתנהג כקורבן של המצב או שלה.

לעומת זאת, במצב של ריצוי – אני אגיב בצורה אוטומטית ואלך איתה לאירוע תוך כדי שאני חש פגוע וקורבני "באשמתה".

 

 

שנית, במצב של ריצוי, יש את הרושם הפנימי ש״אין לי ברירה אלא להסכים ולוותר על מה שחשוב לי״.

בירור קצר יגלה שהתחושה הזו נובעת לא מכך שאני אנוס על ידי האחר אלא מפוחד בשל האמונה ש"אם אני אסרב, אז יחשבו שאני אדם רע ואגואיסט".

הפחד הוא שאם יחשבו שאני רע ואגואיסט אז הם לא יאהבו אותי.

 

הגענו לשלב האחרון בדרך לחשוף את הבעיה האמיתית. 

בשפת הפסיכולוגים זה נקרא השלכה, אני משליך על האחר את האמונות שלי.

אלו לא המחשבות שלהם בהכרח.

זה אני שחושב שאני אהיה רע ואגואיסט אם לא אעשה את מה שהם רוצים.

זה אני שחושב שאני לא ראוי לאהבה ללא קשר למה שאני נותן או עושה.

זה אני שחושב שמשהו לא בסדר איתי ולכן אני מפחד שהמעשים שלי יחשפו אותי.

 

המחשבות והתחושות האלו הן לא רציונליות.

הן מגיעות מגיל צעיר כל כך, הגיל שלפני המחשבות.

הגיל שבו חווינו את העולם כחלק ממי שאנחנו ורצינו הכול.

צעקנו לעולם "זה שלי, זה שלי, אני רוצה את זה, אני רוצה את זה".

אם אתם הורים, אתם בטח מכירים את הרגעים המביכים האלו.

מה עשיתם ברגעים האלו?

רוב ההורים ימהרו לחנך את הילדים לחלוק את מה שיש להם.

המסר הלא מודע יהיה "אתה לא בסדר, הרצון לקחת לעצמך לא בסדר, אנחנו כועסים עליך, אנחנו לא אוהבים אותך כשאתה מתנהג ככה".

 

אם ההורים שלנו היו רגישים מספיק באירוע מסוג כזה, ייתכן ויופיע אירוע דומה מדמויות סמכות אחרות שיכעסו עלינו.

בסופו של דבר 50 אחוז מהאוכלוסייה יפתחו נטייה לרצות.

 

זו הסיבה שאנחנו מסתובבים בעולם כאנשים מבוגרים עם תגובה רגשית של ילדים בני 3, כאסירים של הפחדים של עצמנו.

מוותרים על המקום שלנו, על הצרכים שלנו, על הכסף שמגיע לנו, על הנאות החיים שמגיעות לנו ועוד.

במקרה הגרוע, אנחנו כבר לא יודעים לומר מה אנחנו באמת רוצים.

 

לסיכום, ריצוי הוא דוגמה להתנהלות שהורסת את מערכות היחסים שלנו ואת היכולת להיות ולפעול בעולם.

הפתרון הוא לעשות עבודה פנימית ולשחרר את אמונות הבסיס השגויות שאומרות שיש משהו לא בסדר איתנו.

זו העבודה הראשונה והחשובה ביותר שאנו עושים עם המשתתפים בתכניות שלי.

 

אני מזמין אתכם לשים לב עד כמה ריצוי הוא חלק מההתנהלות שלכם.

תשומת לב ומודעות תסייע לכם להתחיל להשתחרר מבית הכלא הזה.

 

  

לאחרונה התארחתי לשיחה בפודקאסט של ליאת שפר בן יעקב הנהדרת ונושא אהבה עצמית עלה שם בין הנושאים הרבים, אתם מוזמנים להאזין ולקבל תובנות חזקות וגם להגיב בפוסט שכתבתי בפייסבוק ובו קישור לשיחה
לחצו כאן להאזנה ותגובה >>

אם אין לכם פייסבוק תלחצו כאן >>