ברגעים אלו, חזרתי מ 24 שעות של בילוי יום ולילה ביערות הכרמל בחברת 13 אנשים שלא הכרתי קודם במפגש שכותרתו הייתה "מפגש האטה" ועסק בעיקר במפגש האנושי והחסמים שעומדים בינינו לבין חיבור לאחרים.

איך ולמה התגלגלתי לזה?

מזה שנים רבות אני עוקב אחרי איש החינוך והפילוסוף דני (דן) לסרי.

איש עדין נפש שמאד מזכיר את הפילוסופים של פעם, ויחד עם זאת איש ביצוע.

לדני לסרי יש את היכולת לראות את האמונות העמוקות שמתחת לאמונות שמעצבות את החברה האנושית ואת בני האדם.

אז כאשר הוא פרסם שהוא עושה מפגש האטה עם קבוצה קטנה של תלמידים ותיקים וחדשים, החלטתי שהגיע הזמן לצאת מהנוחות של הבית ולעשות איזו האטה קטנה.

מהאטה להאצה

כלפי חוץ, התרחקנו מהעיר אל הטבע כדי להתרווח, אבל כלפי פנים, נכון לומר שזו הייתה האצה ולא האטה.

במפגשים אינטימיים מהסוג הזה שבהם מתכוונים מראש לשתף זה את זה בעולם הפנימי כדי לחקור יחד את עצמנו ואת האחרים, הנפש נכנסת לפעולה אינטנסיבית די מהר.

הדיון עצמו על הנפש אינו תיאורטי כי אתה פוגש עיניים אמיתיות שמתבוננות בך ואוזניים שמקשיבות לך. יש חומרים זמינים מיידית לעבודה.

המפגש עם אנשים זרים שם אותי (ואת רוב האנשים) במצב של עירנות מוגברת. נדרש לעבד הרבה מידע חדש. לקרוא את האנשים, להבין את כללי המשחק בסביבה החדשה, להיות רגיש מצד אחד ולהיזהר שלא להיפגע מצד שני.

כמי שרגיל להעביר מפגשים מן הסוג הזה מהצד של המנחה (שזה הצד הקל והבטוח), חזרתי להיות אלמוני. אדם שצריך לגלות אותו והוא בוחר באיזו מידה הוא מרשה את זה.

זו הזדמנות מצוינת עבורי למדוד את הדרך שעשיתי בשנים האחרונות לעומת הפעם האחרונה שזה קרה.

להציג את ההצגה

לכולנו יש אגו (עליו אדבר לעומק בעתיד), שתפקידו לשמור עלינו.
האגו שלנו בנה כבר בגיל צעיר את ה"הצגה" שהוא חושב שתתקבל הכי טוב. את המסיכה שעלינו ללבוש. בעיקר כשפוגשים אנשים זרים.

כך שמפגש עם אנשים זרים לחלוטין, ועוד כאלו שמכירים זה את זה, "קורא" לאגו שלי לשלוף את הסיפור הרגיל, ולנפנף בתעודות ובכתרים שעטרתי לראשי.

כל אותם סממנים שהוא מאמין שיעשו רושם טוב ויגרמו לאנשים החדשים לאהוב ולהעריך אותי.

ההזדמנות עבורי זה להתאמן בלוותר על כל הניסיונות של האגו להרשים, ולהישאר "אני".

מה זה אומר "להישאר אני"?

במייל הקודם, שיתפתי שבעוד שבועיים אקיים כנס שלם על "הקשבה יוצרת מציאות".

"להישאר אני" זה אומר לי, במקרה הזה, להיות קשוב לעצמי ולשתף את מה שאני מרגיש וחווה באותו רגע ובתגובה למה שמתרחש בשיחה ולא לשלוף חוכמות ישנות.

"להישאר אני" זה אומר להיות קשוב לעצמי ולכמה נכון לי להיחשף, ואיפה זה יותר מידי בשבילי.

"להישאר אני" זה לכבד את האחרים ולהקשיב להם מתוך עניין והערכה למי שהם, ומצד שני, לזהות מתי נגמרה לי תשומת הלב הפנויה ולהפסיק את ההקשבה בצורה שמכבדת אותם.

סיימתי את המפגש כשאני מלא ברשמים ותובנות ממש חשובות שיילכו איתי לכל החיים.

בעיקר התחדדה לי תובנה ישנה שהקירבה והאינטימיות בין בני אדם לא קשורה לכמות הזמן שבו אנחנו מכירים מישהו אלא למידה שבה אנחנו מרשים לעצמנו להסיר את המסיכות ולהכיר אחד את השני גם בצדדים הפגיעים והחלשים שלנו.

אז איך כשאתם בסביבה של אנשים שאתם בכלל לא מכירים?