מחשבה יוצרת מציאות: איך להפוך מצופה ליוצר של החיים שלך

מערכת האמונות: הלך רוח וקבלת החלטות

האמונה מייצרת מה שנקרא "הלך רוח", מצב נפשי כללי לגבי אותו דבר. זה יכול להיות אמונה שאני מסוגל לעשות משהו, ואז הלך הרוח יהיה ביטחון עצמי. או אמונה שאני לא מסוגל לעשות משהו, ואז הלך הרוח יהיה חוסר ביטחון עצמי.

מערכת האמונות שלנו, וזה לא אמונה אחת אלא זה מערכת שלמה של אמונות, תקבע את הלך הרוח שלנו בעולם ואת תהליך קבלת ההחלטות שלנו. וזה קובע את הפעולות שלנו, והפעולות מייצרות את המציאות שלנו.

לדוגמה, אדם דתי שמאמין שיש אלוהים, מתחת לאמונת העל הזאת יש סט שלם של אמונות: שאלוהים נתן את חוקי החיים בתורה, שצריך לפעול לפי התורה, וכן הלאה. זה יוצר הלך רוח מסוים, ותהליך קבלת החלטות מסוים. אדם אחר שלא מאמין בזה, יש לו סט של אמונות אחר, הלך רוח אחר, וסט אחר של קבלת החלטות.

הבלבול הגדול: צופה או יוצר?

וכאן אנחנו מגיעים לבעיה המרכזית שהורסת לאנשים את החיים: הבלבול בין צופה ליוצר. רוב האנשים חושבים שהם צופים במציאות שלהם, ולא מבינים שהם יוצרים אותה.

בואו נסתכל על מודל אפרת שרבים מכירים:

• א – אירוע
• פ – פרשנות
• ר – רגש
• ת – תגובה

מה הבעיה כאן? שהאירוע מתחיל את התהליך. האירוע יוצר את הפרשנות, הפרשנות יוצרת את הרגש, הרגש יוצר את התגובה. כלומר, האירוע הוא מה שמתחיל את יצירת המציאות.

אבל זה לא נכון! האירוע לא יוצר כלום. אנחנו יוצרים את הפרשנות לאירוע, ובעצם את כל המציאות הפנימית שלנו.

להרשמה ללא עלות לתכנית ההצלחה מתחילה מבפנים >>

סיפורים אישיים: איך שינוי אמונות שינה מציאות

עופר משתף מסיפורים אישיים חזקים שממחישים את העוצמה של שינוי אמונות:

הסיפור עם אתי: בגיל 13, עופר ניגש לאתי בשכונה ואמר משהו (כנראה לא ברור מה בדיוק), ברח מיד, והייתה לו פרשנות: "אני לא מספיק מוצלח כגבר". הרגש היה חוסר ביטחון, התגובה הייתה שכל פעם שהוא בא לדבר עם בחורה, הוא הרגיש חסר ביטחון. בחורה רואה בחור חסר ביטחון, לא אטרקטיבי, מגיבה בדחייה. הפרשנות חוזרת על עצמה: "אני גבר לא אטרקטיבי".

זה נמשך מגיל 13 עד גיל 28! עד שבפורום, בתוכנית הראשונה שעשה, קלט שהוא אומר על עצמו שהוא לא אטרקטיבי, והוא יוצר את המציאות הזאת. ברגע שהבין את זה ושינה את האמונה, כבר בדייט הראשון אחרי הפורום, בגיל 28, הוא התנהג אחרת לחלוטין. גם כשעשה טעויות (כמו לקחת בחורה לסרט תלת-מימד והיא לא ראתה כלום), הוא לא התמוטט, המשיך להיות בטוח בעצמו, ולראשונה מישהי התאהבה בו.

הסיפור של העבודה הקשה: עופר גדל בסביבה שבה האמונה הייתה "צריך לעבוד קשה בחיים". אבא שלו עבד קשה כל כך עד שמת מזה. זו לא הייתה רק האמונה של האבא, זו האמונה של רוב האנשים. אבל בגיל 28, עופר התחיל להבין שזו לא הגיוני. הוא אומר: "אני מאמין שאני צריך לעבוד קשה, ולכן אני עובד קשה". אז הוא שאל: "מה עושים אנשים שלא עובדים קשה?" וכך התחיל ללמוד דרך אחרת. היום, כבר חמש שנים שהוא ממש לא חייב לעבוד.

הסיפור של הריב בזוגיות: עופר האמין שאם הוא ואשתו רבים, זה סימן לזוגיות רעה. זו אמונה שהרסה לו את הזוגיות הראשונה. אבל אז הוא למד ממחקר של ג'ון גוטמן שהזוגות המאושרים ביותר לא האמינו שבני זוג לא צריכים להריב. הם אמרו "זה בסדר שאנחנו לא מסכימים, זה בסדר שלפעמים נדלקים". ברגע שהייתה להם האמונה הזאת שזה בסדר, זה יצר את זה שהיה להם פחות ופחות מריבות. בחודשיים האחרונים, מאז ששינה את האמונה הזאת, הוא רואה ירידה דרמטית במריבות.

הפרפרזה של איינשטיין

איינשטיין אמר: "שיגעון הוא לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות". עופר לוקח את המשפט הזה ונותן לו פרפרזה: "שיגעון הוא לחשוב את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות".

אם אנחנו עושים את אותה פעולה, זה לא בגלל שאנחנו עושים את אותה פעולה. זה בגלל שאנחנו ממשיכים לחשוב את אותה מחשבה ולהרגיש את אותו רגש. לכן, אם אנחנו רוצים תוצאות חדשות, אנחנו חייבים לשנות את המחשבה ואת הרגש כדי ליצור פעולה חדשה.

איך משנים מציאות: התהליך המעשי

אז איך עושים את זה? איך באמת משנים מציאות?

שלב ראשון: שינוי אמונה

שינוי אמונה דורש שינוי גם של המחשבה וגם של הרגש. הרבה פעמים אנשים אומרים "אני מנסה לחשוב אחרת אבל זה לא עובד". מה שקורה הוא שהם יודעים את זה ברמת החשיבה, אבל לא שינו עדיין את הרגש. אתם צריכים לעשות שינוי כפול בשביל לקבל את התוצאה.

לדוגמה, בן אדם יודע שהוא צריך לאכול בריא, זה לא אומר שהוא מרגיש שהוא צריך לאכול בריא. ולכן הוא לא יוצא לפעולה. כל דבר שאתם חושבים "אה אני צריך לעשות את זה ככה", חסר לכם הרגש שיניע אתכם לפעולה. אתם צריכים לעשות שינוי גם ברמת הרגש.

שלב שני: פיתוח מיומנות

אחרי ששינינו את האמונה, מה שאנחנו צריכים לעשות זה לשנות את הפעולה. אבל שינוי פעולה זה לא מספיק שאני אגיד "אוקיי אני הולך לעשות את זה אחרת". אני צריך להתחיל לפתח מיומנות בפעולה.

מיומנות היא מחשבה או רעיון או אמונה בפעולה. ופה נופלים רוב האנשים בשינוי המציאות שלהם. הם הולכים לתהליכי אימון, למדים את האמונות המתאימות, ואז לא מתרגלים מספיק זמן כדי לפתח מיומנות.

עופר משתף מהניסיון שלו עם לימוד גיטרה בגיל 44. לימדו אותו איך לפרוט, ברור לו שאם הוא לא יתחיל לפרוט, הוא לא ירכוש מיומנות. אז באמת בשנה הראשונה הוא השקיע רבע שעה ביום, ואחרי כמה חודשים יכול היה לנגן שירים. עד היום יש לו את המיומנות הזאת.

אותו דבר עם שיווק להמונים. עופר הלך ללמוד שמונה חודשים אצל מורה, והמורה אמר ביום האחרון: "מזל טוב, הגעתם לנקודת ההתחלה". כי נגמר שלב א' שבו לימדו את התיאוריה. עכשיו זה בידינו לפתח את זה כמיומנות. ועופר מבין שהמיומנות הזאת מיום ליום תגבר, אבל אם הוא לא ישקיע בה לפחות שנתיים-שלוש-ארבע עכשיו, הוא לא יגיע לתוצאה.

אבל הפרס במיומנות הוא שברגע שיש לך אותה, היא שלך לכל החיים (For Lifetime). כשלמדתם לרכוב על אופניים, זה שלכם לכל החיים. כשלמדתם לנהוג במכונית, שלכם לכל החיים. כשתלמדו לנהל מחשבות ורגשות, שלכם לכל החיים. תוכלו ליצור כל מה שאתם רוצים.

הבעיה של התרבות המודרנית: חשיפה לידע ללא תרגול

אנחנו חיים במציאות שבה החשיפה למידע היא כל כך גדולה, שאנשים יש להם איזושהי חוויה כאילו הם התקדמו בזה שהם למדו עוד משהו ברמה רעיונית. אז הם לומדים עוד רעיון ועוד רעיון ועוד רעיון, ובמקום להתמיד באיזשהו רעיון, הם רצים לרעיון הבא.

עופר נשאר בחברה הראשונה בה למד התפתחות אישית שבע שנים, והתעסק באותם רעיונות שוב ושוב. ביקש ללמד. הדרך שלו לרכוש את המיומנות היא תמיד להפוך להיות מורה. וגם היום כשהוא מלמד אותנו, הוא מגביר את המיומנות שלו.

היום, בעולם שבו המידע זמין, לכו לבן אדם שעושה את מה שאתם רוצים לעשות, תשאלו אותו מה הוא עושה, והוא יגיד לכם את הדבר המדויק. אבל אנשים פשוט לא מבינים שהם צריכים לעבור לשלב המיומנות.

הסיפור של הקוסברה והפטרוזיליה: מציאויות שונות

אחת המשתתפות בתוכנית שיתפה סיפור מרתק. בעלה בא להכין אוכל, חיפש את הכוסברה, והיא בדיוק סיימה אותה. היא אמרה לו: "תשתמש בפטרוזיליה". הוא אמר: "מה פתאום פטרוזיליה? פטרוזיליה לא מתאימה". היא אמרה: "מה זה חשוב כוסברה, פטרוזיליה, תשים פטרוזיליה". והוא התחיל להתעצבן.

מה מעצבן אותה? שהיא לא מבינה אותו, לא מבינה למה זה חשוב לו הכוסברה או הפטרוזיליה. ועופר אמר לה: "אני מבין אותך, לפעמים ענבל מתעקשת על דברים, ואני לא מבין למה, ואז כשאני לא מבין למה אני מתעצבן. למה? כי כשאני לא מבין משהו, זה מרגיש לי שאני מאבד שליטה, שאני לא בשליטה, כי אני חייב להבין הכל".

זוכרים את השיעור הקודם? מציאות פנימית, שלכל אחד יש את המציאות שלו. אז במציאות שלה, לא חשוב כוסברה או פטרוזיליה. אבל במציאות שלו, זו מציאות שונה לחלוטין! הוא רואה את הדברים אחרת, הוא טועם את הדברים אחרת, ובשבילו זה חשוב.

כשאנחנו לא מבינים, זה כואב לנו, ואז אנחנו מתעצבנים על האדם שגורם לנו לא להבין. במקום לעשות את העבודה על המחשבה שלנו "אנחנו לא מבינים", אנחנו עסוקים בלהתעצבן עליו. המציאות הפנימית שלי היא שלי, אני היוצר. ואם אני יודע איך זה עובד, אני יכול ליצור אותה מחדש.

המסקנה: הבעיה לא במציאות החיצונית, הבעיה בפרשנות

כל המטרה של השיעור על מציאות פנימית ומציאות חיצונית הייתה להראות את תהליך הפרשנות. שבתוך תהליך הפרשנות אנחנו היוצרים של המציאות הפנימית. אנחנו לא צופים במציאות האובייקטיבית ומכניסים אותה פנימה. אנחנו יוצרים כל הזמן את המציאות הפנימית שלנו.

והבעיות בחיים שלנו הן לא במציאות החיצונית. הבעיות הן בפרשנות שלנו. בתהליך יצירת המציאות הפנימית.

ברגע שאני מבין את זה, אני אומר: רגע, כל דבר שיש לי בעיה בחיים, בואו נתחיל להבין איך אני בונה את הבעיה הזאת בתוכי. איך אני יכול לשנות את הבעיה הזאת בתוכי.

אתם לא צופים במציאות, אתם יוצרים אותה. וברגע שתבינו את זה לעומק, ותתחילו לתרגל את זה, תגלו שיש לכם כוח עצום ליצור את החיים שאתם באמת רוצים. זוגיות מלאה באהבה, יחסים נפלאים עם הילדים, הצלחה כלכלית, והרגשה של שליטה ושלווה בחיים.

השאלה היחידה היא: האם אתם מוכנים להפסיק להיות צופים ולהתחיל להיות יוצרים?