ההצלחה מתחילה מבפנים: השאלה שהורגת לנו את החיים ואיך להשתחרר ממנה
זמן קריאה: 10 דקות
האם גם אתם מרגישים לפעמים שמשהו אצלכם פשוט "לא בסדר"? שאם רק תשיגו עוד הישג, עוד הוכחה, עוד אישור מבחוץ, סוף סוף תרגישו שאתם מספיק? ואם הייתם מגלים שהשאלה הזו עצמה, השאלה "האם אני בסדר", היא בעצם שאלה חסרת מענה, שאלה שלעולם לא תמצאו לה תשובה?
בשיעור התשיעי של התוכנית "ההצלחה מתחילה מבפנים", עופר לוי חוזר לנושא הכי בסיסי והכי עמוק שיש: מערכת היחסים שלנו עם עצמנו. זה הנושא שאיתו הוא פתח את "צרור המפתחות", ולא בכדי. כי מערכת היחסים הזו עם עצמנו משפיעה על כל שאר התחומים בחיים: על הזוגיות, על הפרנסה, על הביטחון שלנו, על הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות ומתמודדים עם אתגרים. בשיעור הזה עופר חושף סדרה של סימנים שמעידים על בעיות עמוקות ביחסים שלנו עם עצמנו, חולק סיפורים אישיים מרגשים מהמסע שלו ומגיע לתובנה אחת פשוטה שיכולה לשנות הכל.
הסימנים שמעידים על מצב היחסים שלנו עם עצמנו
עופר פותח את השיעור בסדרה של סימנים שכל אחד מאיתנו יכול לזהות על עצמו. לפני שהוא נכנס אליהם, הוא מבקש דבר חשוב: אל תהפכו את הזיהוי הזה לביקורת עצמית. הסימנים הם כמו שלט שמראה לנו מה צריך טיפול, לא כתב אישום נגדנו.
הסימנים הראשונים שהוא מציג הם חשש לדבר בקבוצה או במדיה, חשש להיכשל או לטעות והססנות, כלומר חוסר יכולת להחליט. כל אלה, מסביר עופר, נובעים ממקור משני אחד: הצורך באישורים חיצוניים. כשאנחנו פועלים מתוך חשש, מתוך הססנות, זה בדרך כלל כי אנחנו עדיין מרוכזים במה שאנשים אחרים יחשבו עלינו. והמקור הראשי של כל זה? ביטחון עצמי והערכה עצמית. כשאנחנו לא מעריכים את עצמנו, אנחנו צריכים שאחרים יעשו את זה בשבילנו.
סימן נוסף הוא הלקאה עצמית, אותן שיחות פנימיות של "אני לא שווה", "אני לא מספיק", "אני תמיד נכשל". לצד ההלקאה מופיעה גם חרטה מתמשכת, הצטדקות והאשמה. כשמישהו עסוק כל הזמן בלהסביר "זה לא קרה ככה" או להאשים "זה בגללך", זה סימן ברור לאי לקיחת אחריות. עופר מסביר שהמקור הראשי של הדפוסים האלה הוא חוסר אהבה עצמית. כשאין חמלה עצמית, כשאין קבלה, אנחנו מפצים על זה בהלקאה, בחרטה ובהצטדקות.
קשיים בזוגיות כמראה ליחסים עם עצמנו
אחד הסימנים המעניינים שעופר מציג הוא קשיים בקשר זוגי, ובמיוחד בררנות יתר. הוא חולק שהוא עצמו, כשהיה רווק, היה מאוד בררן. "היא לא בסדר, והיא לא בסדר, והיא לא בסדר", הוא נזכר בעצמו. מה עומד מאחורי זה? הצורך באהבה והערכה מאחרים.
כשאנחנו צריכים שבן הזוג או בת הזוג יספקו לנו אהבה והערכה, כל ביקורת הופכת לאיום. כל חוסר תשומת לב מרגיש כמו דחייה. ואצל אנשים שלא מוצאים זוגיות, זה מופיע לפעמים בחיפוש אחרי דמות מושלמת, כזו שתגיד עליהם משהו. בעצם, מה שמופיע כאן הוא אהבה עצמית והערכה עצמית שמושלכות החוצה. במקום לטפל בפנים, אנחנו עסוקים בבעיות של בן הזוג, הפוטנציאלי או הקיים.
עופר מתאר עוד דפוס מוכר: הרצון לדעת מראש איך הכל יקרה. אנשים יוצאים לדייט ראשון וכבר רוצים לדמיין את כל העתיד: "איך הוא יהיה בתור אבא ואיפה נגור ומה יהיה". הוא מתאר את זה בהומור: "אתם בדייט הראשון וכבר יש לכם מריבה על מה יקרה עם הילד החמישי". לצד הרצון הזה לשלוט בעתיד מופיע גם חשש להתחייב, ושניהם נובעים מאותו מקום: חוסר אמון בעצמי.
הרגע שבו עופר למד לסמוך על עצמו
עופר חולק סיפור אישי מרגש מתקופת הלימודים שלו. הוא מספר שבגיל 22 למד כלכלה וחשבונאות באוניברסיטת תל אביב. לא כי זה עניין אותו, אלא כי "זה מקצוע שיכניס כסף". הבעיה הייתה שהוא היה ישן בשיעורים, פשוטו כמשמעו. שיעור אחרי שיעור הוא מוצא את עצמו נרדם, ובפנים עולה השאלה הכואבת: "מה אני אעשה? איך אני אעסוק במקצוע הזה?"
הפחד היה אמיתי. בגיל 22, הוא מספר, יש רק שלושה מקצועות שעושים בהם כסף: עריכת דין, רפואה וחשבונאות. עורך דין הוא לא רצה להיות, רופא הוא לא רצה להיות, ועכשיו הוא גילה שגם חשבונאות לא מתאימה לו. "אני אחזור להיות עני", הוא אומר לעצמו.
ואז הגיע רגע של שינוי. שיחה פנימית שבה הוא אמר לעצמו: "סמוך על עצמך. אתה בן אדם מוכשר, אתה תיכנס לעולם של העבודה ואתה תסתדר". הוא מתאר את הרגע הזה כמו לקפוץ מצוק, ואת התחושה אחריו כמו לצאת מבית כלא. זה היה הרגע שבו הוא בחר לסמוך על עצמו.
הסוד של קבלת החלטות בלי פחד
מתוך הסיפור הזה עולה תובנה מעשית ועוצמתית לגבי קבלת החלטות. עופר מסביר שאנחנו לא צריכים לסמוך על עצמנו שנקבל את ההחלטה הנכונה. לפעמים נקבל החלטה נכונה, לפעמים לא. מה שבאמת צריך הוא לסמוך על עצמנו שנדע להתמודד עם התוצאות, לא חשוב מה יקרה.
זה ההבדל הגדול. כשאנחנו מפחדים מתוצאות, אנחנו לא מקבלים החלטה בכלל. אנחנו נשארים תקועים, מנתחים כל אפשרות עד אין סוף, מפחדים מכל תרחיש אפשרי. אבל כשאנחנו סומכים על עצמנו שנסתדר עם כל תוצאה שתבוא, פתאום ההחלטות הופכות לקלות יותר. הפעולות שלנו תלויות בנו, התוצאות לא תלויות בנו. כשאנחנו מפנימים את זה, אנחנו משתחררים מהשיתוק. וכמו שעופר מזכיר, כבר למדנו שאין טעות בחיים, כל החלטה היא נכונה כי כל החלטה מובילה אותנו למקום שאנחנו צריכים להיות בו.
עופר מוסיף עוד סימנים שקשורים לאותו מקום: להרוויח פחות מהפוטנציאל שלנו, לפחד לבקש את מה שמגיע לנו ולכוון נמוך מדי – כל אלה חוזרים לאותו השורש: "אני לא מאמין בעצמי", ולאותו מקור ראשי – אהבה עצמית והערכה עצמית.
השאלה חסרת המענה: "האם אני בסדר?"
וכאן מגיעה התובנה המרכזית של השיעור. עופר מספר שלקח לו שנים לגלות את השאלה הזו, השאלה הבסיסית שכולנו שואלים את עצמנו בלי לשים לב: "אני בסדר?"
לפי התיאוריות הפסיכולוגיות שהוא מכיר, הדבר הזה מתחיל בגיל שלוש. בגיל הזה ילד חווה ניתוק מהמציאות החלומית שבה הוא נמצא. בגיל שלוש הילד עדיין מחובר לכל העולם, לא מבדיל בינו לבין אמא שלו. ואז בגיל ארבע הוא קולט שיש אותו ויש אותם, שהוא נפרד. ברגע הזה עולה השאלה: "האם אני בסדר?" ומאותו רגע, מסביר עופר, אנחנו הולכים עם השאלה הזאת כל החיים ומנסים לענות עליה באמצעות אמונות שאספנו לאורך הדרך.
הרגע שבו עופר הכריז "אני בסדר", ובחר מאיפה לצאת
עופר חולק עוד סיפור אישי מכונן. בגיל 28 הוא הגיע ללנדמרק, מתוח, סובל וממורמר. "באמת, הרגשתי שהחיים כל כך כבדים. הייתי כל כך מדוכא", הוא מספר בכנות. במשך שנתיים הוא עשה עבודה על עצמו, עבר קורסים רבים, ובנוסף לעבודה הרגילה שלו הקדיש ערב בשבוע במשך שנה שלמה כדי להיות מנחה. בסוף הצליח להיות מנחה בכיר – מהלך שדרש מאמצי על. ובכל זאת, עדיין הרגיש לא טוב ולכן הלך גם לפסיכולוגית.
אחרי כמה פגישות, כשהגיע עם האופנוע שלו לפגישה נוספת, משהו רעש אצלו בפנים. "מה לא בסדר פה?" הוא שאל את עצמו. "הרי אתה כבר שנתיים באימון, אתה כבר מנחה בכיר, בשביל מה בעצם אתה הולך לפסיכולוגית?" ואז הוא קלט את מה שבאמת קורה: הוא חושב שמשהו אצלו לא בסדר, שהוא צריך לתקן את עצמו. שאם ילך לפסיכולוגית, ייקח עוד קורס, ילמד עוד קצת, יום אחד הוא יצליח לתקן את עצמו ויהיה בסדר.
ואז הגיעה ההבנה: השאלה "האם אני בסדר" היא שאלה חסרת משמעות. היא לא מחוברת לשום דבר. "בסדר" או "לא בסדר" – זה פשוט מי שאני. נקודה. באותו רגע עופר הכריז: "אני בסדר". נכנס לפסיכולוגית, אמר לה "תודה רבה, הספיק לי, להתראות", ויצא למסע חדש.
התובנה הזו התרחבה למשהו עמוק עוד יותר. בעולם האימון, מסביר עופר, מדברים על שני דברים: מקום להגיע אליו (יעדים) ומקום לצאת ממנו (נקודת מוצא). "אני בסדר" הוא לא היעד, הוא נקודת המוצא. כל החיים שלו, הוא מספר, הוא רדף אחרי "אני בסדר" כמקום שמתישהו יגיע אליו. אולי כשיהיו לו תארים, אולי כשיהיה לו כסף, אולי כשתהיה לו זוגיות, אולי כשיצליח בקריירה. תמיד היה עוד "אולי כש…" שהבטיח שאז, סוף סוף, הוא ירגיש בסדר. ואז הוא בחר להפוך את זה: לצאת מהמקום הזה במקום להגיע אליו.
עם הזמן ההכרזה התרחבה למשפט שהמשתתפים בתוכנית "צרור המפתחות" מכירים היטב: "אני נפלא ונהדר כפי שאני, ואין שום דבר שאני צריך לעשות כדי להוכיח את זה". זה לא אומר שאנחנו מושלמים. לכל אחד יש את הפגיעות שלו, את סיפורי העבר שלו, את ההיסטוריה הפרטית. אבל אנחנו מקבלים את זה. ולצד ההכרזה הזו באה אמונה שנייה: "אני סומך על עצמי שאדע להסתדר". מי שמחזיק בשני הדברים האלה, מסביר עופר, היכולת שלו לעבוד על התפתחות אישית ולגדול היא בלתי רגילה.
האזינו לפרק המלא להתנסות עמוקה יותר בנושא >>
למה אנחנו לא צריכים את השאלה הזו בשביל לזוז בחיים
שאלה שעולה באופן טבעי היא: אם אני כבר בסדר, למה שאני אתאמץ? למה שאני אזוז? עופר מסביר שלבני אדם יש דחף פנימי להתפתח ולהגשים את הייעוד שלהם. השאלה "האם אני בסדר" דווקא מפריעה למסע הזה, כי היא גורמת לנו לבזבז את החיים על משימה לא רלוונטית, להוכיח שאנחנו בסדר.
כשנפטרים מהשאלה הזאת, נשארים עם שאלה הרבה יותר מעניינת: "מה אני רוצה לעשות עם החיים שלי? בשביל מה באתי לפה?" ואז באמת מגשימים את עצמנו.
עופר מסביר שאהבה עצמית, ביטחון עצמי והערכה עצמית הם לא תכונות אופי. זה לא משהו שנולדת איתו כמו יד או רגל. אלה מצבים נפשיים שאדם מביא את עצמו אליהם או מוציא את עצמו מתוכם. אני יכול להביא את עצמי למצב של אהבה עצמית, של ביטחון עצמי, של הערכה עצמית. להכריז "אני בסדר" זו בחירה, וזה מקום שכל אחד יכול לבחור לצאת ממנו, לא משנה מאיפה הוא מתחיל, לא משנה מה עבר עליו, לא משנה כמה קשה הסיפור האישי שלו.
עופר מוסיף נקודה חשובה לגבי הסבל שהשאלה הזו יוצרת ביומיום. קחו את הזוגיות שלכם, הוא אומר. אם בן הזוג או בת הזוג לא מגיבים כמו שאתם רוצים, מה אתם עושים עם זה? מיד מתייגים את זה כהוכחה שאתם לא בסדר, לא בן זוג טוב, לא אמא טובה. הכל מסתובב סביב השאלה חסרת המענה והתוצאה היא המון סבל. סבל שכל כך עמוק וטבוע בנו, שאנחנו לא מסוגלים להפריד אותו ממי שאנחנו, כמו העור שלנו.
טעויות, אוטומטים ואהבה עצמית
אחד החלקים החשובים בשיעור עוסק ביחס בין טעויות לבין "אני בסדר". עופר מסביר שטעות לא קיימת במציאות. במציאות יש את מה שעשיתי ואת מה שלא עשיתי. טעות קיימת רק ביחס לכוונה, כשרציתי תוצאה אחת וקיבלתי תוצאה אחרת. אבל אנשים מחברים את הטעות לזהות שלהם, כאילו הטעות מעידה שהם לא בסדר.
הוא נותן דוגמה חזקה: אם אני צורח על הילדה שלי בת הארבע, האם אני בסדר? התשובה היא כן, אני בסדר, אבל מה שעשיתי לא בסדר ביחס למטרה שלי, שהיא – ילדה בריאה ושמחה ובאהבה עם אבא שלה. הפעולה לא תשיג את המטרה, אבל זה לא אומר שהאבא לא בסדר. השאלה "האם אני בסדר?" ביחס לטעות היא חסרת משמעות, חסרת מענה. לעולם לא נמצא באמת תשובה, כי שום דבר שנחשוב שיביא לנו את המענה, לא באמת יביא אותו. תמיד נחפש עוד משהו שיוכיח את זה. וההבחנה הזו, בין "אני" לבין "מה שאני עושה", היא קריטית, כי רק מתוך אהבה עצמית וחמלה אפשר באמת לשנות התנהגויות.
עופר מוסיף נדבך חשוב: כשבן אדם פוגע באחרים, זה בדרך כלל קורה מתוך אוטומט, לא מתוך כוונה אמיתית. הוא עצמו מאמין שבן אדם הוא טוב במהותו, וכשהוא פוגע בכוונה, זה אוטומטי לחלוטין. כשאנחנו באוטומט, מסביר עופר, "אין אף אחד בבית". האוטומט פועל, ויוצאים ממנו דברים שאנחנו לא באמת רוצים. כמובן שזה לא מוריד אחריות, אבל זה משנה את הדרך שבה אנחנו מתייחסים לעצמנו אחרי שזה קורה. הדרך לשנות את ההתנהגויות האוטומטיות האלה מתחילה דווקא בקבלה עצמית. מתוך ניסיונו האישי, רק כשהתחיל לקבל את עצמו כפי שהוא, כולל היותו יצור אנושי עם אוטומטים, הוא הצליח להעלות את יכולת השליטה שלו בהם.
איך מתחילים: שתי האמונות שמשנות הכל
עופר מסכם את השיעור בשתי אמונות מרכזיות שמהוות מקום לצאת ממנו:
האמונה הראשונה: "אני נפלא ונהדר כפי שאני, ואין שום דבר שאני צריך לעשות כדי להוכיח את זה". זו ההכרזה על אהבה עצמית, הבחירה להפסיק לרדוף אחרי ההוכחה שאני בסדר ופשוט להחליט שאני בסדר.
האמונה השנייה: "אני סומך על עצמי שאדע להסתדר". לא שהכל יהיה בסדר, לא שלא אטעה, אלא שאני אדע להתמודד עם כל מה שיבוא.
החיים, מסביר עופר, הם לא מסע להוכיח שאנחנו בסדר. אנשים חיים את כל חייהם עם השאלה הזאת כמנוע, רצים ורצים כדי להוכיח שהם בסדר, אבל מבזבזים את החיים שלהם על משימה לא רלוונטית. כשמשחררים את השאלה חסרת המענה הזו, נשארים עם הדחף הפנימי האמיתי להתפתח, להגשים, ליצור. ורק מתוך המקום הזה, של קבלה עצמית וחמלה, אנחנו באמת מסוגלים לעשות שינויים אמיתיים בחיים שלנו. לא מתוך מלחמה בעצמנו, לא מתוך ניסיון להוכיח משהו, אלא מתוך בחירה חופשית להתפתח ולגדול.
זה בדיוק מה שעופר רואה שקורה אצל המשתתפים בתוכנית: רמת ביצוע ונוכחות שעולה ועולה, מרכז חזק שאפשר לראות על כל אחד מהם. כשמפסיקים להילחם בשאלה "האם אני בסדר?" ומתחילים לחיות מתוך ההכרזה "אני בסדר", הכל משתנה. התהליך הזה מתחיל בהכרזה אחת פשוטה. אתם מוזמנים לעשות אותה עכשיו, בדיוק כפי שאתם: "אני בסדר".
עופר לוי הוא מורה להתפתחות אישית ויוצר הסדרה "ההצלחה מתחילה מבפנים".
רוצים לצלול עמוק יותר?
השיעור המלא זמין כאן:
ואם אתם רוצים להצטרף למסע של ממש, מוזמנים להצטרף לתכנית החינמית ההצלחה מתחילה מבפנים שהשיעור שקראתם הוא חלק קטן מתוך עולם שלם.
