השבועות האחרונים מורכבים במיוחד בישראל.
מערכת גדולה של לחצים: ילדים, כולם בבית, אין מסגרות, ריצה לממ״ד או למקלט ביום ובלילה, לילות בלי שינה, פחד לנסוע באוטו ועוד ועוד.
זה נורמלי שבמצב כזה, אנחנו ״מאבדים את זה״ לפעמים, אבל חשוב להיות מודעים ולהיזהר.
מחקרים מצאו שמשברים זמניים יכולים להרוס הכול אם לא מתמודדים נכון.
זה יכול להיות משבר כמו הקורונה, חובות כלכליים, משבר בריאותי או מצב של מלחמה כמו שעובר על עם ישראל בימים אלו.
בכל המצבים האלו, אנחנו נכנסים למצב של תודעה הישרדותית.
מה זה אומר?
זה אומר שנגמרת לנו האנרגיה ולא נשארת לנו תשומת לב פנויה.
אנחנו נכנסים למצב של תשישות נפשית ואז כל התגובות שלנו הופכות קצרות יותר.
אנחנו נפגעים יותר, תוקפים יותר, נעלבים יותר.
הכול נראה שחור יותר ומייאש יותר.
הכול יותר, יותר יותר
הסכנה הגדולה
הכול מרגיש אמיתי וקשה כל כך במצבי דחק שכאלה, ובמקום להרגיע את עצמנו ולתת למצב לחלוף, אנחנו עלולים להסיק מסקנות שגויות ולקבל החלטות שגויות מתוך הסבל של הרגע הזה.
הדבר הנכון
היו רגעים בצעירותי שהרגשתי כמו ״סוף העולם״. הייתי אבוד ומיואש.
מה ששינה את חיי כשהתחלתי ללמוד על נפש האדם, זו התובנה הבאה:
״מה שנראה כל כך הגיוני ומייאש, מה שנשמע כל כך אמיתי ומדכא, מה שמרגיש כל כך אמיתי וכואב הוא לא אמיתי.
זה רק איך שהעולם נראה כשרע לי.״
בזמני משבר מתישים וכואבים, הדבר הנכון ביותר הוא לזהות כמה שיותר מוקדם כשנגמרת לכם תשומת הלב, ולנסות לתפוס מרחק, ולו לרגע קצר,
ולא להאמין בשום אופן, למחשבות השליליות שחולפות לכם בראש.
מאחל לכולנו שכל בני האדם יבינו את התובנה היקרה הזו לפני שהם פוגעים בעצמם או באחרים.
שתהיה שבת שקטה ומבורכת
עופר
