המפתח שפותח את הכלא הכי גדול
איך סליחה משחררת אותנו מבפנים
בשבוע הבא יחול יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר ליהודים.
ככל שלמדתי על נפש האדם הבנתי יותר ויותר מדוע העיסוק בבקשת סליחה מאחרים וסליחה להם הוא מרכזי כל כך ביהדות.
זה לא מקרי.
סליחה היא אחד המפתחות המרכזיים בסדנת צרור המפתחות.
אז מה זו בעצם סליחה?
ראשית, אדגיש: סליחה אינה אומרת שאני מקבל את מה שהאחר עשה, ולא שאני מסכים שזה היה בסדר.
סליחה, כפי שאני אתייחס אליה כאן, פירושה "לוותר על עמדת הקורבן ולשחרר את הכעס".
כולנו פוגעים ונפגעים בחיים.
יש אנשים שסולחים וממשיכים הלאה, ויש שנתקעים עם הכעס והטינה.
מי ששומר טינה, הופך בהדרגה לצדקן.
צדקן, להגדרתי, הוא מי שמשתמש בפגיעה שפגעו בו ככלי נשק וכהצדקה למעשיו. לא פעם, הצדקה למעשים רעים מאוד.
הקדשתי לזה שיעור שלם בפודקאסט ההצלחה מתחילה מבפנים, שקראתי לו "אני צודק – כל הדרך לגיהנום". אם עדיין לא צפיתם בו, רגע לפני יום הכיפורים זה הזמן המושלם. הוא נמצא כאן.
כל עוד אני מנהל בראש שלי את השיח הפגוע ואת הצורך לנקום באחר, אני נותן למי שפגע בי לשלוט בי, גם עכשיו.
זה בדיוק המקום שבו עם ישראל בחר לסלוח לגרמנים על מעשיו בשואה, ומתוך הבחירה הזו התאפשרו תקומה ושגשוג למדינת ישראל ולעם היהודי בתפוצות.
אני לא מעוניין לחשוב יותר על האנשים שפגעו בי.
אני לא רוצה שהם יעלו בתודעה שלי בכל פעם שגירוי כלשהו יזכיר את הפגיעה.
אני ממשיך בחיי.
הבחירה הזו משחררת אותנו מהקשר הרגשי, המאוד לא רצוי, לצד הפוגע.
זה ה"מפתח" שמוציא אותנו מהכלא שאנחנו עצמנו בנינו.
אז מה מאפשר לי לשחרר את עצמי מרגשות של כעס (וגם של אשמה)?
שני דברים.
מפתח ראשון: הבנת מושג "התנהגות אוטומטית"
עשרים ושש שנים של למידה על טבע האדם חשפו בצורה מאוד ברורה, שלבני האדם יש שני מצבי פעולה:
1. תודעה הישרדותית (אוטומטית)
2. תודעה תבונית (תגובות מבחירה).
רוב האנשים פועלים בצורה אוטומטית רוב הזמן.
זה מתגבר במצבים שבהם הצד החייתי עולה בנו.
למשל, מישהו אמר לי משהו מעליב בעיניי, אני מודאג מהמצב במדינה, המצב הכלכלי שלי מידרדר. יש עוד כמובן מיליוני דוגמאות.
אדם במצב של תודעה הישרדותית, בעצם מאבד את שיקול הדעת האנושי שלו.
כל אחד מאיתנו יכול להימצא במצב אוטומטי במהלך היום.
אנחנו יכולים לנהוג בצורה אוטומטית, לאכול בצורה אוטומטית, לענות בצורה אוטומטית ולרוב, אין בזה שום רע.
הבעיה מתרחשת כאשר אנחנו עושים משהו פוגעני בצורה אוטומטית.
זה יכול להיות משהו רגעי כמו לצעוק על בן הזוג או על הילדים, או משהו מתמשך כמו הונאה או אלימות מילולית.
אז איך ההבנה הזו עוזרת לי לסלוח לאנשים ולעצמי?
אני מבין שעם כל עבודת המודעות העצמית שאני עושה, לא הגעתי לדרגה שבה אני יכול לפעול באופן מלא בצורה תבונית. לכן אני עדיין פוגע באנשים אחרים. אפילו באנשים הכי יקרים לי.
המעשה התבוני יבוא אחר כך, כאשר אני אזהה שפעלתי בצורה החייתית שלי, אתנצל, אבקש סליחה, ואפצה במידת הצורך.
מי שלא לומד את אופן הפעולה הפסיכולוגי שלו, יהיה בעל נטייה חזקה יותר לפעול בצורה אוטומטית, ולכן הנטייה לפגוע גדולה יותר.
וכשמישהו אחר פוגע בי, אני מבין: זה לא הוא פגע בי, זה האוטומט שלו (ברוב המיקרים).
אני קורא לזה "אין אף אחד בבית".
עשרים ושש שנים של עבודה עם אלפי אנשים הוכיחו שבני האדם ממש טובים, כשהם במצב האנושי שלהם – תודעה תבונית.
במצב תודעה הישרדותי, הרגשות הנמוכים (פחד, כעס, בושה, אשמה ודומיהם) משתלטים על האדם וגורמים לו לראות את העולם כשדה קרב, ולכן לתקוף את מי שמולו.
אם מישהו פוגע בי, זה אומר לרוב שהוא לא שולט במעשיו ובתפיסת עולמו, ולכן פגע בי. באותה מידה, זו לא אני שפוגע באחרים, אלא הכוחות החייתיים שבי.
האם זה מסיר אחריות ממנו או ממני? התשובה היא "לא".
האחריות שלי היא להתפתח וללמוד איך לשלוט בעצמי, ולהיות בן אדם במלוא הפוטנציאל שלי.
זה בדיוק המקום שבו הצלחה חיצונית ופנימית פוגשות אחת את השנייה.
אולי עכשיו אתם מבינים למה אני מקדיש את חיי להביא התפתחות אישית ומודעות עצמית לבני אדם.
מפתח שני: האמונה הרוחנית שדבר לא קורה לשווא
יש שתי גישות עיקריות להסתכלות על העולם. הראשונה: "הכול קורה במקרה". השנייה: "הכול קורה למעני".
רוב התורות הרוחניות עוסקות ברעיון המרכזי שחיי אדם הם מסע אינסופי של התפתחות.
מסע שבו אירועי חייו מיועדים להתפתחותו.
בגישה הזו, אירועי החיים, כולל מה שאנחנו עושים או מה שעשו לנו, הם שיעור שעלינו ללמוד.
הבחירה שלי בגישה הזו משחררת אותי ממחשבה אחת שמייצרת אומללות: "זה לא היה צריך לקרות".
ברגע שאנחנו לא סולחים לעצמנו או לאחרים, אנחנו כועסים על העבר ומנסים לשנות אותו על ידי אי-קבלה שלו.
הבחירה להסתכל על הפגיעה שלי באחרים, או של אחרים בי, כשיעור שעליי ללמוד, מסייעת לי להתחיל להשתחרר מאירועי העבר ומפנה את מבטי לעבר העתיד.
להשאיר את העבר בעבר
זה לא אומר שכאב החרטה על מעשיי או כאב הפגיעה שנפגעתי ייעלמו. הם לא ייעלמו, וזה בסדר.
זה חלק מהשיעור שלמדתי. הכאבים האלו נשארים כדי שלא אשכח את השיעור. אבל אני משוחרר מלשחזר את העבר בראשי שוב ושוב, וזה בעצם לחיות בעבר במקום בהווה.
כיום אין לי אף אדם בחיי שיש לי כלפיו רגשות טינה, שנאה או כעס. אין לי שום רגשות אשמה על מעשים לא ראויים שעשיתי (עדיין יש חרטה). אני אדם חופשי יותר.
אני מאמין שאין צורך לחכות ליום כיפור בשביל לסלוח או לבקש סליחה, ואני פועל לסלוח או לבקש סליחה כמה שיותר קרוב להיווצרותם של אירועי פגיעה – בי או שלי באחרים.
ליצור עתיד חדש ומרגש
רוצים לחוות את השחרור מאירועי העבר וליצור חיים חדשים כמו בחלומות שלכם, אני מזמין אתכם לשיעור מיוחד "טרנספורמציה – יצירת עתיד חדש".
בשיעור אלמד את השיעורים שששחררו אותי מכאבי העבר שלי ופתחו לי דרך חדשה שהביאה לי את כל מה שחלמתי עליו: שמחה, שלוות נפש, אהבה ושפע על כל צורותיו.
מוזמנים לשתף משפחה וחברים ולעזור גם להם להשתחרר וליצר עתיד חדש.
השיעור יתקיים ביום חמישי 24.9.26 בשעה 20:00
הרשמה ל"טרנספורמציה – יצירת עתיד חדש"
אחרי החגים יתחדש הכול
ואם אתם רוצים להסתובב בעולם בגב זקוף,
לדבר עם בן הזוג שלכם באהבה גם ברגעים הקשים,
ולהישאר רגועים מול משברים גדולים?
הצטרפו לסדנת "צרור המפתחות" הפרונטלית שמתחילה מיד לאחר החגים.
להרשמה לסדנת צרור המפתחות
גמר חתימה טובה
שלכם
עופר
