סולם התודעה: המפתח להבנת ההחלטות שמעצבות את חיינו 

ריאקטיבי לעומת קריאטיבי: מחזור העבר או יצירת העתיד

אחד ההבדלים המרכזיים בין תודעה הישרדותית לתודעה תבונית הוא האופן שבו אנחנו מגיבים למציאות. כשאנחנו בתודעה הישרדותית, אנחנו ריאקטיביים. המילה reactive באנגלית מורכבת מ-re (לחזור) ו-active (פעולה), כלומר לחזור על פעולה.

מה זה אומר בפועל? שיש לנו בזיכרון מאגר של תגובות למצבי חרום, וכשקורה משהו מתוך סטרס, אנחנו פשוט מגיבים את אותן התגובות. אנחנו לא עושים מספיק חשיבה כדי לראות אם הפעולה הזאת רלוונטית למצב הנוכחי. אנחנו פשוט מגיבים אותה.

למשל, אם פעם כשצעקנו זה גרם למישהו לתת לנו את מה שאנחנו צריכים, אנחנו מתחילים לראות בכעס כתגובה שמפעילה אחרים. אז אנחנו צועקים על הילד שלנו כי זה עוזר לנו להפסיק את ההתנהגות שלא רצויה לנו. אבל האם זו התגובה הנכונה למצב הספציפי הזה? לא בהכרח. זו פשוט תגובה אוטומטית.

לעומת זאת, תודעה תבונית היא תודעה קריאטיבית. creative – יצירתית. כשאנחנו בתודעה תבונית, אנחנו מסתכלים על המציאות ואנחנו יצירתיים מול מה שהמציאות מביאה. אנחנו יכולים להביא תגובה מהעבר אם היא רלוונטית, אבל אנחנו גם יכולים להמציא תגובה חדשה, מקורית, שמתאימה בדיוק למצב הנוכחי.

עוצמה מול כוח: איך לדעת באיזו תודעה אתם נמצאים

ספרו של דייוויד הוקינס נקרא "עוצמה מול כוח" (Power vs Force), וזה אחד הסימנים החשובים ביותר לזהות באיזו תודעה אתם נמצאים. כשאתם מפעילים כוח, אתם פועלים נגד הזרימה של המציאות, נגד הזרימה של החיים. איך אתם יודעים שאתם מפעילים כוח? אתם מרגישים שאתם מאוד מאוד מתאמצים, שאתם נשחקים, שהכל קשה.

תחשבו על זה כמו לשחות בים. אתם יכולים לשחות עם כיוון הזרם או נגד כיוון הזרם. כשאתם שוחים נגד כיוון הזרם, אתם פשוט מתעייפים ואתם עולים לתפוסה. כשאתם שוחים עם הזרם, אתם בעצם מקבלים כוחות נוספים מהמציאות עצמה.

זו החוויה שמגיעה כשאתם פועלים מתודעה תבונית, אתם פועלים מעוצמה. עוצמה באה כשאתם פועלים עם הזרימה של החיים. זו חוויה של התמלאות באנרגיה, לא של התרוקנות. זה מה שקורה כשדברים פשוט זורמים, כשהכל מתגלגל בקלות.

אחד הסימנים שאתם פועלים מתודעה נמוכה הוא שאתם מרגישים שאתם צריכים לעצור משהו. כל החשיבה היא להתגונן ולעצור. לעומת זאת, כשאתם פועלים מתודעה גבוהה, אתם חושבים איך ליצור משהו חדש. הניסיון לעצור משהו תמיד, תמיד מביא לצרות. אנחנו רואים את זה בכל רמה, ממערכות יחסים ועד למדיניות לאומית. כל ניסיון לעצור ולא ליצור לא יעבוד, ויחמיר את המצב פי אלף.

איך הרגש שלכם צובע את המציאות

בשיעור השני דיברנו על כך שהמציאות הפנימית היא תוצר פרשני. זו לא המציאות שאתם רואים, אלא המציאות מנקודת המבט שלכם. ועכשיו אנחנו מבינים שהרגש שבו אתם נמצאים יוצר את נקודת המבט הזאת.

אתם מכירים את זה שאתם מגיעים הביתה ביום רע, היה לכם יום קשה, ופתאום בן הזוג או בת הזוג, לא משנה מה הם עושים, הם מאצבנים אתכם. יש לכם ים של ביקורת עליהם. למה היא שמה פה את זה, למה היא אמרה ככה, למה היא התלבשה ככה, למה היא הוציאה כסף. כשאתם ביום שחור, אתם מסתכלים על העולם במשקפיים שחורות ואתם תוקפים, כי אתם רואים את העולם בדרך מסוימת ואתם חושבים שזו המציאות.

אבל למחרת, כשאתם במצב רוח טוב, פתאום אותן ההתנהגויות לא מפריעות לכם. למה? כי הרגש שלכם צבע את המציאות בצבע אחר. כל רגש צובע את העולם בצבע אחר ויוצר ערוץ אחר. יש ערוץ הטרגדיות של הבושה, יש ערוץ הפחד של האימה, יש את ערוץ הלייפסטייל של האגו, ויש את ערוץ הטבע של התבונה.

הסיפור שממחיש הכל: שתי דיירות, שתי מציאויות

יש סיפור מהחיים האמיתיים שממחיש את כל העקרונות האלה. היתה דיירת צעירה בת 24 שגרה ביחידת דיור. במשך שמונה חודשים, לבחורה הזאת היו צרות כל הזמן. היא חשבה שמישהו רוצה להיכנס ליחידת הדיור והתחילה להביא מצלמות, הגיעה משטרה. אחר כך היא קנתה כלבה גדולה שלא מתאימה לה, והתחיל להיות בלגן. כל מיני תקלות, קנסות, מכתבים מעורכי דין. צרות צרורות.

עכשיו, היא באמת בחורה עם כוונות טובות שבאה מרקע קשה. אבל היא פשוט יוצרת לעצמה מציאות של צרות צרורות. אחרי שהיא עזבה, הגיעה דיירת אחרת. באותה יחידת דיור, באותה שכונה, באותו מצב. ומה קרה? לא שומעים מהבחורה הזאת. היא חיה את חייה, אף אחד לא מגיע אליה, אף אחד לא מפריע לה. מציאות אחרת לחלוטין.

זה לא היה קשור לדירה או למקום. זה היה קשור למה שכל אחת מהן משכה לעצמה. אנחנו מושכים לעצמנו את המציאות שלנו, אנחנו מייצרים אותה. והדרך לשנות את המציאות שאנחנו יוצרים היא לא לשנות את הפעולות, אלא לשנות את רמת התודעה שממנה אנחנו פועלים.

זיהוי ללא שיפוטיות: המפתח לעליה בסולם

אחת העבודות המשמעותיות ביותר בהתפתחות אישית היא לשחרר את האחיזה בשיפוטיות. המחלה האנושית הקשה ביותר היא השיפוטיות העצמית, זו אכזרות עצמית. כשאנחנו באכזרות עצמית, אנחנו לא נותנים מקום לחולשות שלנו, אנחנו לא נותנים מקום לזה שאנחנו נמצאים בתודעה נמוכה לפעמים.

מגיל קטן אנחנו מקבלים מסר שמשהו לא בסדר אצלנו. לפעמים זה מתחיל ממשהו קטן, שנגענו בחשמל ואבא או אמא צרחו עלינו. אחר כך זה יכול להיות שאנחנו לא התלמיד הכי טוב בכיתה, או שאנחנו לא מצליחים כמו הילד של השכן. ככל שאדם מנסה להיות מושלם, ככה הוא נופל יותר לשיפוטיות, ככה הוא נופל יותר לכעס, בושה, אשמה, חרטה.

כשאנחנו בתודעה תבונית, אנחנו אומרים: להיות בן אדם כולל גם את החולשות הללו, כולל גם את הרגשות הכואבים, כולל גם את הרגשות הנמוכים. ואני בסדר שאני לפעמים בתודעה נמוכה. זה לא בעיה שאנחנו בתודעה נמוכה, זה חלק מהמבנה האנושי ויש לזה תפקיד. אנחנו יכולים לתת מקום לרגשות הכואבים ולאפשר להם להיות ולעבור.

כשאנחנו בתודעה הישרדותית, אנחנו לא נותנים מקום לרגשות הכואבים, וזה דווקא גורם להם להיתקע. אנשים רבים עם חרדה הם פשוט לא נותנים לדאגה, לפחד, לבושה לחלוף. ואז מתוך ניסיון להימנע מהם, זה פשוט מתמשך יותר מדי זמן ומייצר חוויה של חרדה, של משהו שנמשך לאורך זמן.

כשאנחנו נותנים מקום לכל הרגשות הללו, מתבוננים בהם, מזהים אותם ללא שיפוט, עכשיו אני כועס, עכשיו אני מתבייש, עכשיו אני חמדן, בסדר, עכשיו אני שונא, עכשיו אני בז למישהו, עכשיו אני מתנשא על מישהו. כשאנחנו מודעים לזה ומקבלים את זה, אנחנו יכולים להתחיל לעלות בסולם.